
פניתי לעלית בזמן שהבן שלי, תלמיד תיכון, חווה תקופה קשה ומשברית שלוותה בשקיעה הדרגתית בדכאון וחוסר רצון ויכולת ללכת לבית הספר. עלית ליוותה את הבן שלי ואת המשפחה ובסיועה, צעד צעד, הוא עבר תהליך משמעותי והיום הוא נמצא במקום אחר לגמרי בחיים, מאושר.
עלית המופלאה והמיוחדת נהגה בו ובנו ברגישות, בחמימות ובאכפתיות יוצאי דופן, בגובה העיניים, יד ביד. כל נער או נערה יכולים להרגיש אחרת, לכולם מגיע להרגיש אחרת, זה אפשרי!
תודה מעומק הלב לעלית.
"רציתי קודם כל להגיד תודה ענקית, ולספר קצת על השינוי הגדול שהוא עבר בחודשים האחרונים, שהגענו לשיחה הראשונית הוא סיפר על קיץ קשה, על חבר אחד בקושי שהיה ונעלם ועל כמעט חודשיים שהוא היה לבד (משפחה לא נחשב באמת) על יום העצמאות שכולם נפגשו והוא נשאר איתנו ועל ימי הולדת שלא היו מזמינים אותו".
"כבר בשיחה הראשונה עוד לפני הקבוצה הוא יצא עם חיוך על הפנים, ואז בתחילת השנה הוא התחיל להגיע לקבוצה, היה חוזר מאושר ולאט לאט ראינו שינוי, הסימן הראשון המובהק לשינוי הגדול היה ביום כיפור, הוא קבע עם חברים לרכב על אופנים וכל יום כיפור לא ראינו אותו, מילד שנשאר כל הזמן בבית מול המחשב פתאום התחלנו לראות אצלנו בבית ילדים, הוא חוזר הביתה עם חברים מהכיתה, הם מתקשרים אליו והוא מתקשר אליהם, והוא מאושר".
"הוא ילד מקסים, ובאופן קבוע בכיתה הגדולה הוא היה נעלם, בקבוצות קטנות הצליחו לראות אותו, אבל מרוב הביישנות זה לא באמת יצא החוצה, ואז התחלנו את התהליך עם הקבוצה, זה נתן לו בוסט מטורף של בטחון, כי פתאום ראו אותו, והוא הצליח להוציא החוצה. הקבוצה לא רק שעזרה בפן החברתי היא גם חיזקה לו את הבטחון, הביאה לזה שהוא התחיל להיות יותר אחראי על עצמו, הוא התחיל לעשות שיעורים בהפסקה כדי שבצהריים יוכל להיפגש עם חברים, הציונים שלו השתפרו ובאופן כללי רואים שינוי מטורף.
אז בעיקר רצינו להגיד תודה, באמת לא חשבנו שאחרי תקופה כזו קצרה נצליח לראות כזה שינוי, אז אם ישאלו אותי אני ממליצה בחום".
(אמא של נ. בן 11)
"היה לה מאוד טוב...חזרה שמחה.
אני מרגישה שהיא מאוד מתקדמת. אומרת שהיא משתמשת במה שהיא למדה אצלך (מילותיה)...היום אמרה שהיא כל כך שמחה שעכשיו היא לא לבד ויש לה חברות..."
(נ. בת 10)
"בחלומות הכי טובים שלי לא דמיינתי שיהיו לי חברים וירצו להפגש איתי, עכשו אני מאושר."
{ד.14}
"הבן שלי לא פגש חברים אחה"צ במשך כל השנה. פתאום הוא מוזמן ויוזם מפגשים,מה זה הקסם הזה?" (אמא של נ.12)
זמן רב חיפשתיאיךלעזורלביתי כל פעם שהיא חוזרת מהבית ספר עצובה,מתוסכלת ,עם הרבה שאלות הקשורות לתחום החברתי .. למה היא לא רוצה לשחק איתי? מה אני אמרתי לא בסדר?...האם תהיה לי חברה בהפסקה?
לא פשוט בתור אמא להתמודד עם סיטואציה כזאת,לחפש תשובות ולתת את הטיפ הנכון...
לכן לאחר חיפושים רבים הגעתי לעלית ,שוחחתי איתה והיא סיפרה לי במקצועיות רבה על הקבוצה החברתית....
מיד הבנתי שהגענו למקום הנכון.
הבת שלי התחילה לבוא לקבוצה ״משחק החיים" והשינויים התחילו להתרחש...
דבר ראשון למדה לאהוב את עצמה ולמצוא את החוזקות והכוחות שנמצאות אצלה.
דבר שני רכשה כלים להתמודדות יום יומית .
דבר אחרון ובעיני הכי חשוב ,הבת שלי למדה שאלו החיים ...וגם לטוב וגם לרע צריכים ללמוד להתמודד ,להסתדר ולמצוא את הכוחות שקיימות בנו כדי להיות מאושרים ועם חיוך בלב.
(ע.אמא בת 11)
עלית יקרה
זה פשוט לא יאמן איפה היינו ולאן הגענו...הנער פורח ומאושר מפזר אהבה אמיץ ובעל ביטחון עצמי.
פשוט לא יאמן.
התהליך היה קשה וארוך לכולנו!!!
אבל זה פשוט נס עבור!
תודה שאת קיימת וזכינו להיות בין הראשונים שגילו אותך אוהבים מאוד וזוכרים אותך בכל שלב ושלב.
עלית היקרה❤
ברצוני להודות לך ראשית כל על יוזמת הרעיון לפתוח קבוצה חברתית שכזאת.
קבוצה שכזאת מאפשרת לילדים שקצת יותר קשה להם , להיחשף לילדים נוספים ולהבין שכמו שלהם קשה , לעוד ילדים קשה.
הקבוצה גם נותנת לילד להרגיש שווה בין שווים, ובכך מעצימה את בטחונו האישי.
בפן האישי שלנו, אני רוצה להודות לך על היחס והליווי שלך, הן עם הבת שלנו והן איתנו.
בשיתוף וביכולת ההכלה שלך שזה לא מובן מאילו בכלל.
מאחלת לך להמשיך ולהצליח עם עוד הרבה ילדים נוספים גם בעתיד.
את עושה טוב!
תודה רבה
(אמא ל ש. בת 8)
עלית יקרה, תודה רבה על כל מה שעשית עבור ביתנו. היא חיכתה כל פעם להגיע אלייך ונקשרה אלייך מאוד, עזרת לה לראות סיטואציות חברתיות בעיניים מפוקחות יותר ובוגרות יותר, קלטת אותה מיד והבנת אותה מעולה והכל עם המון אהבה וגישה נכונה.
לא נשכח אותך!!
(מ. אמא ל בת 9)
עלית היקרה
אנו רוצים להודות לך מכל הלב על כל התקופה המדהימה שחווינו עמך.
על כל מה שלימדת אותנו על הבן שלנו,ועל עצמנו....
פתחת לפנינו את הזיהוי הראשוני של הקושי הקיים אצלו (קושי בוויסות חושי-רגשי)
שאת מהותו לא הצלחנו לזהות עד שהתחלנו איתך.
תודה על הקשב והסבלנות ובעיקר על קפיצת הדרך שהוא ביצע עם הליווי שלך מה שמאוד עוזר לו להמשיך הלאה מכאן.
נשמח להמליץ עלייך בכל פלטפורמה בה את מציעה את שירותייך לטובת המשך השליחות שלך ובתקווה שתגיע לכמה שיותר ילדים אשר צריכים אותם🙏.
תודה רבה!
(מ. אמא לבן 11)
עלית
רציתי לשתף אותך שמאוד טוב וכיף לי בבית ספר.
אני מגיע בכיף ובחיוך לבית ספר, הצטרפתי לצופים עם חברים מהכיתה שלי, יש לי גם חברים מהשכבה ואני נפגש הרבה עם חברים מהבית ספר הקודם.
ומה שהכי חשוב זה שאני מגיע בכיף ובחיוך כל יום לבית ספר.
(א .בן 16)
הי אהובה,
וואי וואי וואי….את לא תאמיני שתפגשי אותו.
קודם כל הוא מנהל בקבוצת חברים, מפגשי חברים, ויש שם שמחה וששון.
והחדשות הכי מעניינות , שהוא עובר שנה הבאה ללמוד בבית ספר ממש נחשב בעיר בכיתה רגילה!
(ש.אמא לבן 13)
הי עלית
מה שלומך?
מקווה שהכל בסדר🌷
רציתי לעדכן שבזכותך (לגמרי בזכותך!) הוא רכש כל כך הרבה ביטחון עצמי,
היום יש לו קבוצה קבועה של חברים ועוד כמה קבוצות נוספות,
יש לו חברה כבר כמה חודשים (!!)
אין יום שהוא לא יוצא ומבלה🙂
כל פעם כזאת אני ממש מברכת על ההחלטה שהגענו אליך ועל התהליך המדהים שהוא עבר איתך!
אין להשוות את מה שיש עכשיו למה שהיה בעבר,
אז שוב תודה רבה , ואני מאחלת לך המשך עשייה כל כך חשובה ומבורכת עבור הילדים והנוער.
(ט.אמא בן 15)
היי עלית,
מאד שמחים לשמוע שהציג באופן ברור ובהתלהבות את הפעילות בקבוצה החברתית.
מעבר לכך, אתמול שוב הלך לחבר לכמה שעות, לאחרונה זה קורה שוב ושוב!!!
כל כך מרגש.
ביום שישי אמור גם לחגוג יום הולדת לכיתה ( מתרגש מהאירוע).
מקווים ומעודדים אותו להמשיך ולהתפתח חברתית ואומרים גם לך תודה גדולה על השיתוף והעזרה לנו ולילד.
(ל. אמא לבן 10)
היי עלית,
מה שלומך?
שמחה לשתף אותך שאתמול הוא נבחר למצטיין הקבוצה בליגת כדורגל!
גאים בו מאוד.
(ע.אמא לבן 8)
היי עלית.
שמחנו מאד לשמוע על התהליך שהוא עובר .
סיפר איך היה לו היום והיה מרוצה מאד.
גם אתמול שיתף אותי ואמר שהוא מרגיש שהקבוצה עוזרת לו מאד, והוא נהנה מהעובדה שהלך לחבר והרגיש שם טוב ונוח.
תודה רבה ולילה טוב.
ב'ה גדלה, התחילה חטיבה עם האתגרים שיש עכשיו לכולם. ממש יצרה קשר משמעותי עם כמה בנות, ואנחנו בהחלט מזהים את הקישור לתהליך שעברה אתך.
הוא חזר מאוד מחויך.
תודה רבה על הליווי לאורך החודשים האחרונים!
כולנו מרגישים את השינוי.
מתחיל את החטיבה עם הרבה יותר בטחון ואמונה בעצמו.
תודה על ההבנה לאורך הטיפול, מעריכים מאוד!!
רציתי לכתוב לך...
היא התחילה בית ספר חדש, חטיבה, והלכה לבית ספר אחר מהשכבה שלה, כמעט לבד.
שאלתי אותה איך תסתדר ואם היא צריכה חיזוק או עזרה ואמרה לי לא לדאוג... שיש לה את כל הכלים להצלחה.
"את ועלית נתתן לי את כל הכלים שאני צריכה".
ובאמת היא מסתדרת יופי, ויש לה חברים חדשים, נפגשת אחה"צ (לא המון, אבל התחלה),
כשלא הגיעה יום אחד התקשרו לשאול איפה היא והיא כל כך שמחה!!!
אז אני בטוחה שיהיו עוד עליות וירידות, כי בחטיבה כמו בחטיבה, אבל ההתחלה ממש משמחת.
שוב פעם הזדמנות להגיד לך תודה רבה ושנה טובה!!!!
(י.אמא לבת 12)
היום שיתפה שאת מאוד עוזרת לה, שהיא לחוצה פחות ושאת נותנת לה כלים שעוזרים לה. תודה רבה.
שאלתי אותה היום אם עכשיו שהיא במצב יותר טוב (הרבה יותר טוב!!!) איך היא רואה את המשך המפגשים אתך, היא ענתה שעזרת לה המון נתת לה בטחון וכלים שעוזרים לה מול חברות ובכלל
והיא לא יכולה לדמיין איך לעזוב בנאדם שהיא כל כך אוהבת (!) ואמרה שאולי אפשר לעבור למפגש פעם בשבועיים לתקופה ואז לפעם בחודש.
דמעות בעיניים וגאווה בלב!
בשנה שעברה פעמיים ניסתה ללכת לצופים, פעמיים חזרה בבכי מר: היום ביקשה מאבא שלה להקפיץ אותה לשם. בדרך הביתה עברתי עם האוטו וראיתי אותה באמצע משחק, מאושרת! ממש עמדו לי דמעות בעיניים.
תודה ענקית לך.
בוקר טוב, מה שלומך?
רציתי לשתף אותך בגאווה שלנו, הילדה האלופה שעושה חייל בבית הספר, גם בלימודי וגם בחברתי מאד מאד! המורה לא הפסיקה להחמיא לה על השיפור העצום מבחינה חברתית. ועוד בשנת הקורונה למרות כל הקשיים.. תודה רבה לך על כל ההשקעה שלך, הדאגה והאכפתיות.
היי
חייבת לעדכן שבוע שעבר הוא הלך לחבר. חבר בא אלינו.
ועכשיו הלך לסרט עם כל הכיתה. את לא מבינה איזה שינוי הוא עובר!
ההשקעה ממש משתלמת.
הי עלית
הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לך ואומר מחר ובסוף נשכח.
רוצה לספר שמבחינה חברתית היא נמצאת במקום יפה מאוד. מלפני הקורונה התחילה להתגבש עם כמה בנות מהכיתה וזה גדל עם עוד בנות ובנים מהשכבה וגם מבתי ספר אחרים. יש להם מפגשים כל שישי בפארקים שהם כל הזמן מכירים אנשים חדשים והיא במרכז העניינים.
בקיצור מצבה טוב מאוד (מפחד להגדיר מצוין).
השבוע למשל היא ועוד 10 ילדים ארגנו טיול לעצמם לאיזה נחל והיה לה ממש כיף.
היא מרגישה שייכת מאוד ומכבדים ואוהבים אותה
אני משוכנע שלך יש יד מאוד גדולה בעניין ונשאר לי להגיד לך תודה רבה, עשית עבודה מצוינת.
תודה רבה עלית!!!!
אין ספק שהעבודה שלכן יחד תורמת לה להרבה חוסן.
הוא ישמח להראות לך את התעודה שלו (בכוונה לא צילמתי לך).
אני כל כך גאה בו! פשוט הבדלי שמיים וארץ בהשוואה ללפני שנתיים, ואני שמחה בעיקר בשבילו. נראה שממש טוב לו.
אז תודה לך.
חייבת לשתף שהתקבל למגמת אומנויות!
את לא תאמיני מה הוא עשה..ילדים מהכיתה התחילו אתמול לקבל תשובות, הוא היה ממש לחוץ וכשראה שלא מתקשרים ביקש שאתקשר אני לביה"ס לבדוק. אחרי שלא ענו לי , הוא התקשר אליהם בעצמו, הצליח להשיג את המזכירות ונתנו לו את התשובה.
אלוף❤ איזה תהליך מדהים הוא עבר
תודה עלית. ממש רואים שאכפת לך באמת את רואה אותו וזה מדהים בעיני ❤ גם שזה עבודה שלך זה לא ברור מאליו ובאמת תודה לך.
חייבת לשתף אותך שאתמול בלילה תוך כדי העיסוי שלימדת אותנו לעשות לו לפני השינה, בחיוך ענק אמר לי: "עלית ממש עזרה לי. אני הרבה יותר רגוע .כשאחי אומר לי לצאת מהחדר כשהוא משחק אני יוצא וכשהוא שינה את התמונה שלי בנטפליקס לא שיניתי לו..." (אמא לבן 10)
עלית יקרה
אתמול היינו בפארק מים.
בשנה שעברה כשהיינו שם היא לא הצליחה לעלות יותר מ 5 מדרגות .
יותר סימבולי מזה אין!
תודה עלית על הטיפול המסור בשני ילדינו.
את חלק ענק וטוב מהחיים שלהם לנצח!
אוהבים אותך💚
בוקר טוב עלית 💕
את צודקת! את הראשונה שהיית צריכה לשמוע על זה (ההתמודדות למועצת התלמידים בזכותך!)
אבל הוא לא עשה מזה כל כך רעש שזה הרגיע גם את ההתלהבות שלי 😊
אתמול היה משחק כדורסל מול כל ההורים, שהוא היה הכוכב בו ⭐ הוא זרק לסל בלי הפסקה!!!!
וזה אחרי שבאמצע השנה הוא אמר לי לפני משחק שהוא לא מתכנן לזרוק לסל כדי שהוא לא יפספס ואז החברים יגידו לו שהוא לא טוב...
ברור שאת המנוע לזה ❤❤❤ (ש. אמא לבן 11)
הי עלית, אני רוצה שוב להודות לך על הכל❣
הבאתי אליך ילד מפוחד וחסר בטחון שרק חלם להרשם לחוג וללמוד, וכעת לא רק שנרשם! הוא גם מלא בטחון, מופיע בפני אנשים ומתחרה בתחרויות!
פשוט עזרת לו להאמין בעצמו ולהגשים את החלום❣
ומעבר לכל החלום.. בזכות הבטחון שקיבל ממך גם רכש עוד חברים והוא פשוט פורח מכל הבחינות❣תודה ענקית מאיתנו😘 (ע. אמא לבן 9)
לשמחתי פתחת לי את העיניים, לראות עד כמה הוא מסוגל (מה שהוא צריך זה ביטחון) לא האמנתי שהוא מסוגל ורוצה להתמודד עם אתגרים!!!תמיד ראיתי אותו כילד שלא מתאמץ מספיק.
ולכן הייתי מעירה לו כל הזמן.
אז שולחת לך את תודתי הגדולה.
שלום לכולם.
את עלית הכרתי בנסיבות לא נעימות כלל וכלל.
בעקבות קשיים של הילד.
וכבר בתחילת הטיפול הבנתי שיש כאן משהו לא מוסבר.(חיובי כמובן).
מילד זועף .צועק. מקטר ועקשן. הוא התחיל להראות ניצנים של חיוך אך עדיין המשיך לזעוף ולצעוק. המטרה הראשונית הייתה שיתחיל לדבר ולא חלילה כי הוא אילם!!!!
עלית הזמינה אותנו לפגישה בלעדיו וגילנו המון דברים שהפריעו לו באינטראקציה המשפחתית .
השלב הבא היה פגישה של כל אחד מבני המשפחה (הורים ושלושה אחים) יחד אתו.
עדיין קשה לנו להאמין אך המפגשים האישיים יצרו שינוי שאפילו לא חלמנו עליו.
בפגישה נוצר שיח בין האחים. ברוגע ובאווירת הקשבה והכלה כמובן בתיווך עלית!
השיפור שנוצר כעת הוא אמיתי!!!!!
עלית בחוכמה ורגישות ניתבה אותנו כיחידה משפחתית אחת לדרך המלך.
זה דרש מאתנו השקעה של זמן .וכמובן השקעה כלכלית כספית על חשבון טיול משפחתי....
אז במקום חופשה שנתית שהייתה כרוכה בסבל ועצבים יחד של שבוע.
זכינו לשנה!!!!!של רוגע !!!!! שימחה ואחוות אחים!!!!
תודה לך עלית הנפלאה על העזרה.
אנו מודים לך מקרב לב.
ומי שמתלבט מוזמן לפנות אלינו להמלצה.(פרטים אצל עלית) (אמא לבן 15 ובן 10)
הגענו לעלית בגלל קשיים בוויסות חושי וקשיים חברתיים.
לבן שלי יש חברים, אפילו הרבה, אבל כל מפגש עם חבר מתפוצץ. לא מוכן לשתף ,מתחרה, לא מתגמש. ממש קשה.
האפקט של המפגשים עם עלית היה כמעט מידי. הבן שלי נרגע. פשוט הרגיש יותר נח בגוף של עצמו. גם עם החברים היה שיפור אבל.. עדיין כל מפגש הצריך תיווך רב.
אז חשבתי אולי כדאי לשלב, אולי שחבר יצטרף למפגש שלו?!
לשמחתי עלית זרמה איתי!
והחבר רצה לחוג הכיפי הזה שמשחקים בו.
והם אכן נהנו. חוץ מהנאה קרה גם דבר אחר. נוצר חיבור. חיבור נקי מתחרות מלא בשיתוף ושיקוף.
שוב אפקט הקסם של עלית עבד והבן שלי הרגיש נח יותר בסיטואציות חברתיות עם חברים שלו! לא מפגשים עם ילדים שלא יפגוש יותר. בדיוק תיווך ועזרה במקום שהוא צר.
אנחנו נמשיך להגיע גם לבד וגם עם חברים לעלית בתקווה ליצור קבוצה של חברים שתלך ביחד. אני כבר מתרגשת מהאפקט שזה יעשה. שמחה בשביל הבן שלי ובשבילי, ובעיקר שמחה שהיכרנו את עלית (ע. אמא לבן 6)
"אני ממליצה בחום על הקבוצה של עלית גולדין. היא עשתה עבודה רגשית נהדרת עם הבת שלי וקידמה אותה מאוד. בעקבות המלצות חמות על עלית הרמתי טלפון רק לשוחח איתה. פגשתי אישה אינטיליגנטית, מנוסה מאוד, רגישה שקלטה מיד מה עובר על הבת שלי. גם במפגש ההיכרות שלה איתה היתה להן שיחה נהדרת. העבודה הקבוצתית היתה ברמה גבוהה מאוד. בדיעבד-זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי עבור ביתי. אז ממליצה לך מה שהמליצו לי - פשוט לשוחח איתה...
(א.ז: אם לבת 8)
לפעמים, האוצר הכי גדול של הילדים שלנו,מוסתר עמוק בפנים -
במרתפי הלב
זה קורה כי הם נפגעו,נדחו,הושפלו,ואז אולי עדיף להעלם,לסגור את הלב,ולא להרגיש..
כאילו הכל בסדר..
ככה פגשתי אותו לראשונה..
אמר שחווה אלימות..
(שהתבררה כלא מדויקת,)
אבל בגלל הקושי הגדול שלו בוויסות חושי- רגשי
,ובעיקר במגע, זו היתה החוויה....
ועם זה התחלנו...
הוא הגיע עם לב מכווץ.
אפילו שבור
ילד בכיתה ד’, חכם,חם,חייכן ועם קושי עצום בהבנת סיטואציות חברתיות,וחוסר תיפקוד כללי שיצר הימנעות!
אני זוכרת שהיה מספר לי דברים ממש קשים שעבר,וכל הזמן צוחק תוך כדי...
והיו עוד התנהגויות,בעיקר בבית,שלא היו מותאמות..
חברויות? לא היו.
דימוי עצמי? אפס
רצון לצאת מהבית?
פחות...
כל דבר קטן דרש ממנו כוחות מטורפים –
והוא העדיף לוותר מראש.
אבל אני לא מוותרת!
ראיתי לו בעיניים את המצוקה,ביחד עם זאת את הפוטנציאל..
ראיתי ילד עם עיניים חכמות, לב עדין, וניצוץ שמבקש שיאמינו בו.,שיאהבו אותו כמו שהוא.
המטרה שלי הייתה ברורה:
לעזור לו לגלות אותו, ולהראות אותו גם לעולם.
פגשתי את כל המשפחה שלו.
קיימנו מפגשים משותפים גם עם ההורים וגם עם האחים הגדולים ,שכבר היו חיילים,והסכימו לבוא,להקשיב,לשתף,ולקבל שהוא אחר מהם..והוא כל כך אוהב אותם,ורוצה בחברתם.
ואז הגיעה הקורונה.
ושוב כל הקשיים צפו...
הזום הפך למכשול לימודי
הוא כמעט לא למד, כמעט לא התחבר.
הימנעויות הפכו לדרך חיים מבית הספר, מחברים, מעצמו.
אבל לא ויתרנו. לא הוא, לא אני, ולא המשפחה שלו.
המשכנו. בשקט, בעקביות, עם הרבה חום, הקשבה וסבלנות.
והשינוי הגיע...
זה היה תהליך ארוך מאד,ולא פשוט בכלל!
אבל
משהו נפתח....
הוא התחיל להרים את הראש.
ללכת זקוף, להקפיד על תזונה,על ספורט, להתחטב
לדבר, לצחוק, ולהראות לעולם את החכמה שלו.
יש לו חוש הומור מבריק – באמת, צחקנו המון יחד.
לקראת סיום החטיבה החליט לנסות להתקבל לאחת הפנימיות הנחשבות ביותר...
במפגש שלפני תירגלנו סימולציות....
איך ישן עם עוד ילדים בחדר, מה יהיה אם ירצה הביתה..מה יקרה אם לא יתחבר לאף אחד..מה יגיד..
והוא עבר,והתקבל,והפך למנהיג מוביל ...
נער חכם ,ערכי,מצחיק,עם לב עצום
ואתמול, קיבלתי
הודעה מרגשת מאמא שלו.
(המקסימה, שדואגת לעדכן אותי בכל דבר)
קראתי אותה,ופשוט בכיתי מהתרגשות.
אני מאמינה בו בכל הלב.
הוא יגיע לאן שירצה.
לפעמים כל מה שילד צריך, זה מבט אחד שרואה אותו באמת....
✨ להיות לבד בחופש הגדול ✨
היא בת 16, יפהפייה מבפנים ומבחוץ.
חכמה, עם לב ענק ורגישות גבוהה לכל מה שסביבה.
בקיץ שעבר היא בילתה כמעט את כל החופש לבד.
השנה היא הצליחה לבנות לעצמה מעטפת חברתית שמתאימה לערכים שלה – חברות שאוהבות, מקבלות, שומרות אחת על השנייה.
ופתאום… משהו נסדק.
הן פתחו קבוצה – אבל בלי החברה הכי טובה שלה.
היא הגיעה נסערת..
"אני לא מאמינה שהן עושות את זה.".
📍 להיות חלק מהחבורה החדשה
📍 או להיות נאמנה לחברה הטובה...
זאת השאלה שזרקה לחלל החדר..
במפגש, דרך שיחה פתוחה ועבודה פנימית, היא הבינה –
שהדבר שהכי חשוב לה הוא קודם כל להיות נאמנה לעצמה ולערכים שלה....
ובאותו הרגע, בזמן הטיפול בקליניקה,עם הרבה אומץ, היא כתבה הודעה לחבורה, והחליטה לבחור בחברות האמיתית.
כי קשרים באים והולכים, אבל תחושת שלמות פנימית – נשארת לנצח. 💛
מחכה למפגש הבא שלנו לשמוע
איך עבר לה השבוע,כשהיא נאמנה לעצמה ולחברתה.
כל כך התרגשתי להיות נוכחת ברגע הזה איתה ביחד💕
💜 היא בת 14, נערה חכמה ורגישה.אבל… היא מרגישה שונה. לא "כמו כולן"...לקח קצת זמן עד שבנינו קשר אמיתי של אמון וקרבה, ורק אז היא התחילה לסמוך עליי – והצלחנו לגעת במקום הכואב באמת...✨ מה זה אומר בעצם להיות "שונה"?✨ מה אני מרוויחה מזה? ומה אולי מפסידה?✨ וגם, איך אני בוחרת להרגיש עם זה?לאט לאט אנחנו מגלות ביחד שיש דרכים יצירתיות למצוא חברות – גם אם לא עם "הכי מקובלת בכיתה".הרבה נערות שאני פוגשת בקליניקה רוצות להיות חלק מהמעגל הכי נוצץ...אבל האמת היא שהן לא באמת רוצות להיות שם... הן פשוט רוצות להרגיש שייכות.וזה כל כך טבעי.כולנו רוצים להרגיש שייכות..עוד רגע שנת הלימודים מתחילה,ואנחנו נפגשות כל שבוע, וביחד מדמיינות את היום הראשון,כדי שתגיע מוכנה יותר – עם יותר אומץ, יותר כלים, ויותר אמונה שגם אם היא מרגישה שונה, היא יכולה למצוא בכיתה את מי שדומה לה. והכי חשוב – להרגיש טוב עם עצמה 💫
לפעמים זה מגיע בטלפון.
באמצע טיפול...
זה בדיוק הרגע שפותח דלת ללב....💟
היא בת 11, ילדה עדינה וחכמה שמגיעה אליי אחת לשבוע, עקב קושי להבין סיטואציות חברתיות.
כמו בכל שבוע, היא נכנסה עם חיוך,
והתמקמה בפינה הקבועה שלה.
אחרי כמה דקות – צלצל הטלפון...
"החברה שלי..." היא אמרה בהיסוס, "אפשר לענות?"
בטח, עניתי.
לפעמים, דווקא הרגעים האלה – מחוץ לתכנון – הם רגעי הקסם שמתחילים שינוי...
החברה על הקו כעסה.
שוב קבעו החבורה להיפגש בלעדיה.
וזה לא קורה בפעם הראשונה...(לדבריה)
היא סגרה את השיחה ושתקה.
"רוצה לשתף, שאלתי"
הנה, יש לנו בדיוק על מה לעבוד – בלייב...
הקשבתי לה...
דיברה ברגישות מדהימה.
ילדה עם קושי בוויסות רגשי..
חווה הכל בעוצמות מטורפות.
מתקשה כשאין צדק והוגנות.
ילדה בוגרת מאד.
ביקשתי ממנה לנסות להבין מה עבר על הילדה השנייה...
פירקנו את הסיטואציה. בדקנו נקודות מבט שונות.
מה היא התכוונה, מה האחרת הבינה, מה אפשר היה להגיד אחרת.
ועם איזה משקפיים אפשר אולי לבחור להסתכל על הסיטואציה.
המון אמפתיה. המון כנות. המון למידה.
הזמן שלנו עמד להיגמר..
רגע לפני שיצאה, ראיתי לה בעיניים משהו..
מין שקט פנימי כזה...
לא לגמרי ברור
היה לי חשוב שתצא עם תחושת בטחון מול הסיטואציה.
"בא לך להראות לי את הריקוד שדיברת עליו פעם?"
העיניים שלה נצצו.
היא קמה, רקדה, ופתאום התמלאה ביטחון.
כשהילד מרגיש שמישהו רואה את מה שמיוחד בו – הכל נפתח.
גם כאב, גם קושי, גם תקווה.
👟 הילד עם הנעליים שלא הסכימו לרדת 👟
הוא הגיע אליי לקראת גיל שמונה...
קטן, עיניים חכמות... ומבט שאומר:
שלא תנסי אפילו להתקרב...
שפת הגוף שלו שידרה: "אני פה כי הכריחו אותי",
ואם הייתה לו אפשרות להתחפר באדמה – הוא כנראה כבר היה שם.
לא דיבר. לא שיתף.
מדי פעם העיף בי מבט כזה של:
"כמה זמן נצטרך לסבול את הדבר הזה?"
וככה, מפגש אחרי מפגש – אני מציעה, מזמינה, מרככת, מקווה.
כי אני זוכרת.
אני זוכרת את עצמי בגילו. גם אני הייתי פעם הילדה ההיא,
שמרגישה הרבה – אבל שומרת בפנים.
שמעדיפה לשתוק, כי אולי המילים יכבידו יותר ממה שיעזרו.
ובמפגש ההוא – רגע קטן צבט לי את הלב.
רציתי להזמין אותו להצטרף אלי למרחב כמו תמיד,
ושאלתי אם הוא רוצה להוריד נעליים.
(זה מין טקס כזה אצל הילדים שלי, רגע של כניסה פנימה.)
והוא?
הסתכל עליי, על הנעליים, ואז מילמל לעצמו בשקט:
"לא בא לי."
ולזה עוד נוספו הרמות כתפיים...
"לא בא לי" שכולו באסה על החיים,
אבל גם... רמז.
כי כשילד בן שמונה, שלא דיבר מילה, אומר פתאום "לא בא לי" –
זה בעצם אולי כן...
זה: אני כבר לא שקוף כאן. הנה רואים אותי😍
אני אומר משהו על עצמי...
אז התיישבתי מולו..
בלי לחץ, בלי דרישות,
רק הייתי שם, עם ה"לא בא לי" הזה, ביחד.
ולאט, לאט... הוא הוריד את הנעליים...
נשמתי עמוק. לא מהנעליים – מההתרגשות.
כי הבנתי שזה לא רק רגע של נוחות –
זה רגע של אמון...
כשהסתיים המפגש, הפנים שלו עוד היו רציניות, אפילו עצובות.
אבל אז… אמא שלו התקשרה:
"מה עשיתם היום? הוא נכנס לאוטו עם חיוך שלא ראיתי אצלו הרבה זמן!"
וככה זה לפעמים...
המבט מבחוץ לא תמיד מגלה את הסיפור האמיתי.
המפה – אינה השטח.
מה שנראה כמו "סגור", "כועס", או "מנותק" –
יכול להיות בעצם לב רגיש, שמחפש מקום בטוח לנוח בו....💓💓💓💓💓💓
לפעמים הלב נשבר..
לא מצליל –
אלא מ"שיחה שלא נענתה",
מ"לא יכולה היום",
"מסינון"
ואז בום!
מגיע הסטורי שפתאום חושף את האמת – הן נפגשו. והיא לא שם....
היא הגיעה אליי כשהלב שלה היה מלא כאב,
עם תחושת בדידות שנדבקה אליה חזק.
רצתה קשר. כל כך רצתה.
אבל שוב ושוב הרגישה בחוץ.
אנחנו ממש בתחילת הדרך.
תהליך עדין, איטי, כזה שמתחיל מבפנים.
חיבור לעצמה. לכוחות שלה.
לבנייה של ביטחון, של דימוי עצמי חדש.
כזה שלא תלוי בתגובה של מישהי אחרת.
לאט לאט אנחנו נכנסות גם לעולמות של קשר:
מקשיבות יחד למילים שהיא בוחרת,
לטון שבו היא מדברת,לרגשות,לתחושות,לשפת הגוף שלה,
למבט שלה, למגע,
לרמזים הקטנים שהגוף משדר – לפעמים בלי שהיא שמה לב...
והיום?
עשו לה צירוף ל"קבוצת הבילויים" של החופש הגדול...
היא עוד לא יצאה איתן, עוד לא חלק באמת –
אבל משהו זז. משהו מתחיל....
וזה מה שכל כך מרגש אותי בטיפול –
הרגעים הקטנים האלו שבהם הלב נפתח מחדש.
בתקווה. באמונה. באפשרות
להרגיש חלק..
שייכת...
🌿 מילדה בודדה למנהיגת חבורה
היא הגיעה אליי לפני כמה חודשים – נערה מתבגרת, שקטה, עדינה,עם רגישות מטורפת ובדידות גדולה בלב.
המעבר לחטיבת הביניים טלטל אותה.
פתאום הכל היה אחר – הכיתות, הבנות, הווייב, והיא... נשארה לבד.
הייתה יושבת לבד בהפסקות, לבד בשיעורים, חוששת כל בוקר להגיע.
ואז, לאט לאט, במפגשים שלנו – בהתחלה בקליניקה, וכבר שבועיים בזום בגלל המצב – היא לקחה על עצמה אתגרים קטנים...
כל שבוע עוד צעד. עוד התנסות. עוד אומץ....
פשוט מדהימה😀
השבוע היא אמרה לי:
"אני לא מאמינה. הקמתי חבורה! אנחנו שלוש בנות ובן."
אבל לא רק שיש לה חבורה – היא המנהיגה שלה.😯
יזמה, חיברה, פתחה את הלב❤️.
הם נפגשו לראשונה לפני שבוע – כולם יחד, אצלה בבית.
חשבנו ביחד על פעילות מתאימה שלא תהיה מבוכה...
אז הייתה מבוכה. היה מתח.היתה התרגשות
אבל זה קרה.!!!
(אפילו הכניסה את אחת הבנות לחדר שלה!!!)
שאלתי אותה אם אי פעם דמיינה שזה יהיה ככה,
"אין מצב. אפילו בחלומות הכי הכי ורודים שלי – לא דמיינתי."
ובהזדמנות זו משתפת שבשיחות איתה היא מספרת לנו כמה את משמעותית בשבילה
כמה את עוזרת לה ותומכת בה
ושהתחושה שלה בבית הספר ועם חברות מאוד השתפרה והרבה בזכות המפגשים איתך, השלווה שאת מקרינה העיניים הטובות והחוכמה שלך
אז המון המון תודה מכולנו.
